<h1>תניא רבתי סימן כ"א</h1>
<h2>דף קיח:</h2>
מצוה לאחר להתפלל במוצאי שבת, שלא יראה השבת עלינו כמשאוי. דא"ר יוסי יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא ומוציאי שבת בצפורי ותפלת ערבית של מוצאי שבת כשאר ימות החול. אך צריך להזכיר הבדלה בחונן הדעת, שכשם שאסור לעשות מלאכה קודם שיבדיל. כך אסור לתבוע צרכיו קודם שיבדיל. ואם טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת. אינו חוזר. ואינו צריך לאומרה בשומע תפלה. מפני שאומרה על הכוס. ואחר שהתפלל תפלת ערבית ואמר אתה הבדלת מותר לעשות כל מלאכה שירצה. אפילו קודם שיבדיל על הכוס. ולאחר תפלת לחש אומר קדיש עד לעילא. ואומר (תהלים צ', צ"א) ויהי נועם. יושב בסתר עליון וכל המזמור עד אורך ימים אשביעהו. ולמה נהגו לומר זה המזמור במוצאי שבת. לפי שהשבת היא משמרת שומריה ואין צריכין לירא מן המזיקין, שהרי אין חותמין בשבת שומר עמו ישראל לעד. אלא חותמין [ה]הפורס סוכת שלום עלינו. לפי שאינן צריכין שמירה מן המזיקין. לפיכך עתה שהן נכנסין לימות החול והן צריכין שמירה שכבר ניתנה רשות למחבלים לחבל, גם לשר הממונה על הרוחות להשיב נפשות הרשעים לגיהנם לדונם. על כן נהגו לומר זה המזמור במוצאי שבת שיש בו תפלה להמלט מן המזיקין ומדין גיהנם. מן המזיקין כמה דתימא יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש. מדין גיהנם. כמה דתימא לא תאונה אליך רעה, ואין רעה אלא גיהנם כמה דתימא (משלי ט"ז) וגם רשע ליום רעה. ונהגו העם להתחיל ויהי נועם. הוא סוף מזמור של מעלה הימנו להתפלל על מעשה ידיהן. שהרי בשבת לא עשו מלאכה. ונהגו לאומרו בנחת ובנעימה. אורך ימים אשביעהו נהגו לאומרו שתי פעמים. והטעם להפריש בין קריאת המזמור לקדושה דסידרא. ויש אומרין לפי שתיבות ויהי נועם הן כנגד תיבות שבקרית שמע. חסר חמש תיבות. לפיכך כופלין אורך ימים שהן ה' תיבות כדי שיהו התיבות מכוונות. ואומר ואתה קדוש וקרא זה אל זה ואמר וכולא סידרא. ומפורש בתנחומא במוצאי שבת בת קול יוצאת ואומרת להן לרשעים. צאו לגיהנם שכבר השלימו ישראל סדריהן. ואח"כ אומרים קדיש גמור. ומנהג לאומרו בנחת ובנעימה. לעכב כניסתן לדין. ואם חל יו"ט להיות בחול אין מנהג לומר ויהי נועם ולא קדושה דסדרא. כן מצאתי בשם רב נטרונאי גאון ז"ל. סימן לדבר ו'יהי נועם. וכן מצאתי בשם רב עמרם גאון. אבל בשם רב שרירא גאון ז"ל שאין לדחות ויהי נועם אלא במוצאי שבת ליו"ט או מוצאי שבת לחולו של מועד. אבל אם חל יו"ט בשאר ימי השבוע אין לדחותו כלל. ומנהג לומר פסוקים של ברכות ונחמות לסימן טוב לפי שהוא תחלת השבוע וחותמין בא"י מלך מהולל בתשבחות. ובשם הר' אביגדור מצאתי שאין ראוי לחתום בה בברוך מאחר שלא פתח בה בברוך, הילכך הויא לה ברכה לבטלה, ויש אומרים פיוטים וזמירות כדי ללוות את השבת כדרך שמלוין את המלך בכניסתו לעיר וביציאתו.
<h2>דף קיט:</h2>
לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת אע"פ שאינו צריך אלא לכזית. משל לעם שמלוין את המלך ביציאתו כמו בכניסתו. ובסידורים מפרש. אבר אחד יש באדם ונסכוי שמו ואין נהנה באכילה אלא במוצאי שבת.
<h2>דף קנ:</h2>
מצוה לאחר להתפלל במוצאי שבת, שלא יראה השבת עלינו כמשאוי. דא"ר יוסי יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא ומוציאי שבת בצפורי ותפלת ערבית של מוצאי שבת כשאר ימות החול. אך צריך להזכיר הבדלה בחונן הדעת, שכשם שאסור לעשות מלאכה קודם שיבדיל. כך אסור לתבוע צרכיו קודם שיבדיל. ואם טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת. אינו חוזר. ואינו צריך לאומרה בשומע תפלה. מפני שאומרה על הכוס. ואחר שהתפלל תפלת ערבית ואמר אתה הבדלת מותר לעשות כל מלאכה שירצה. אפילו קודם שיבדיל על הכוס. ולאחר תפלת לחש אומר קדיש עד לעילא. ואומר (תהלים צ', צ"א) ויהי נועם. יושב בסתר עליון וכל המזמור עד אורך ימים אשביעהו. ולמה נהגו לומר זה המזמור במוצאי שבת. לפי שהשבת היא משמרת שומריה ואין צריכין לירא מן המזיקין, שהרי אין חותמין בשבת שומר עמו ישראל לעד. אלא חותמין [ה]הפורס סוכת שלום עלינו. לפי שאינן צריכין שמירה מן המזיקין. לפיכך עתה שהן נכנסין לימות החול והן צריכין שמירה שכבר ניתנה רשות למחבלים לחבל, גם לשר הממונה על הרוחות להשיב נפשות הרשעים לגיהנם לדונם. על כן נהגו לומר זה המזמור במוצאי שבת שיש בו תפלה להמלט מן המזיקין ומדין גיהנם. מן המזיקין כמה דתימא יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש. מדין גיהנם. כמה דתימא לא תאונה אליך רעה, ואין רעה אלא גיהנם כמה דתימא (משלי ט"ז) וגם רשע ליום רעה. ונהגו העם להתחיל ויהי נועם. הוא סוף מזמור של מעלה הימנו להתפלל על מעשה ידיהן. שהרי בשבת לא עשו מלאכה. ונהגו לאומרו בנחת ובנעימה. אורך ימים אשביעהו נהגו לאומרו שתי פעמים. והטעם להפריש בין קריאת המזמור לקדושה דסידרא. ויש אומרין לפי שתיבות ויהי נועם הן כנגד תיבות שבקרית שמע. חסר חמש תיבות. לפיכך כופלין אורך ימים שהן ה' תיבות כדי שיהו התיבות מכוונות. ואומר ואתה קדוש וקרא זה אל זה ואמר וכולא סידרא. ומפורש בתנחומא במוצאי שבת בת קול יוצאת ואומרת להן לרשעים. צאו לגיהנם שכבר השלימו ישראל סדריהן. ואח"כ אומרים קדיש גמור. ומנהג לאומרו בנחת ובנעימה. לעכב כניסתן לדין. ואם חל יו"ט להיות בחול אין מנהג לומר ויהי נועם ולא קדושה דסדרא. כן מצאתי בשם רב נטרונאי גאון ז"ל. סימן לדבר ו'יהי נועם. וכן מצאתי בשם רב עמרם גאון. אבל בשם רב שרירא גאון ז"ל שאין לדחות ויהי נועם אלא במוצאי שבת ליו"ט או מוצאי שבת לחולו של מועד. אבל אם חל יו"ט בשאר ימי השבוע אין לדחותו כלל. ומנהג לומר פסוקים של ברכות ונחמות לסימן טוב לפי שהוא תחלת השבוע וחותמין בא"י מלך מהולל בתשבחות. ובשם הר' אביגדור מצאתי שאין ראוי לחתום בה בברוך מאחר שלא פתח בה בברוך, הילכך הויא לה ברכה לבטלה, ויש אומרים פיוטים וזמירות כדי ללוות את השבת כדרך שמלוין את המלך בכניסתו לעיר וביציאתו.
